אודות המועצה

השדות שמגדלים בהם אומנות

השדות שמגדלים בהם אומנות

 

הפסלים הפזורים בשדה הסמוך לכביש החוף בין שפיים לארסוף קדם הפכו לנוף קבוע של מיליוני הנהגים המזדחלים בכל בוקר בכביש החוף בואך גוש דן. הפסלים הנראים מכביש החוף מהווים טפח אחד מגלריה שלמה שגדלה ומתעצבת לאורך שנים והפכה לאטרקציה לתיירים וקבוצות ואף לזוגות המגיעים למקום להצטלם ערב חתונתם. מאחורי מיזם האומנות הייחודי הזה עומד דני מנהיים מארסוף קדם שהקים את גן הפסלים לזכרה של אשתו דינה ז"ל. סיור בשדות המועצה שמגדלים בהם אומנות. * ריאיון

 

"בכל עונה זה נראה לגמרי אחרת. ישנה מחזוריות של הטבע המשתלבת עם עבודות האומנות. למשל עכשיו אנחנו נמצאים אחרי הגשמים הראשונים והכול מוריק מחדש. בהמשך החורף, הכול הופך להיות ירוק ופורח, וקצת מסתיר את עבודות הפיסול, ואז באביב אני מתחיל לעבד את השטח ומנסה שלא לפגוע בפריחה עד שמגיעים לסוף האביב כשהכול מצהיב, ואז אני מכסח ומבליט את הפסלים מחדש", מספר דני מנהיים מארסוף קדם, שעומד מאחורי הגלריה הירוקה המעטרת את השדות שליד ביתו. מנהיים, מהנדס מכונות פעיל במקצועו, הקים את הגלריה הירוקה, פארק ענק שמוקדש כולו לתיירות חקלאית ומעוטר בפסלים העשויים מחומרים טבעיים ומוצגים בשטח הפתוח. "את חלקם רואים מכביש החוף, ואל שאר הגלריה צריך להיכנס לכיוון היישוב ארסוף קדם, הסמוך לקיבוץ שפיים ולארסוף". דני ומשפחתו מתגוררים בארסוף קדם כבר כמה דורות. את הפסלים יצר יחד עם אומנים נוספים. הוא מתחזק את הגלריה ואת שטחה, דואג לניקיון השטח ומקיים סיורים לקבוצות וליחידים המגיעים לגלריה.

איך נולד גן הפסלים?

"התאלמנתי לפני 12 שנים מאשתי דינה", מספר דני. בשבעה הגיעה אלינו טניה פרמינגר, שכנה ופסלת בינלאומית גדולה שגרה בארסוף קדם ומפסלת בכל העולם. טניה הציעה לי להצטרף לקורס של פיסול בטבע שהיא העבירה במסגרת בית ספר 'בסיס' לאומנות . מאז נתפסתי לנושא. לגלריה קראנו 'פארק דינה' לזכרה של דינה. טניה רואה כמה צעדים קדימה. אם מישהו מגיע עם רעיון והוא נכון לשמוע, היא יודעת לתת לזה נופך אומנותי. אם לי יש רעיון ואעשה אותו לבד – הוא ייראה כמו מכונה", מספר מנהיים בחיוך. "טניה יודעת לתת לזה את הצביון האומנותי. היא מתחזקת איתנו את הגלריה ויש לה חלק גדול מאוד בצמיחתה ובהצלחתה".

 

מנהיים מגיע מרקע מקצועי של חקלאות והנדסת מכונות ולצד עיסוקיו גם פיתח תחביב של ציור. את עבודתו ותחביביו חיבר לאהבה גדולה. "לפני שיצאנו לדרך, השדות שליד ארסוף קדם היו מאוד מוזנחים. כל הסביבה הייתה מוזנחת עם תילי תילים של אשפת חקלאים ופסולת בניין", הוא מספר. את השטח הכשיר וניקה בעצמו. "אני מחזיק שני טרקטורים לעבודות עפר ועבודות חקלאיות. ניקינו את השטח ומאז שומרים עליו כשדות שאנחנו מגדלים בהם אומנות בה אנחנו משלבים את העבודות יחד עם טיפוח הנוף".

מנהיים מכהן כחבר מליאה במועצה מטעם ארסוף קדם. הוא מקדם את הנושא של חקלאות ותיירות אומנותית כדי להציע פתרון חלופי למשקים שכבר אינם פעילים במושבים לעבור לענף חדש של חקלאות תיירות. "עשינו עבודה משותפת עם מחלקת הקיימות במועצה יחד עם הדס וסוזאן ודיברנו על הרעיון להפוך את הגלריה לסנטרל פארק. בעצם להפוך את האזור לפארק – שהמועצה היא כמו הסנטרל פארק של צפון גוש דן, וזה מתחבר עם האסטרטגיה המועצתית לשמר את שטחי המועצה כריאה ירוקה ותיירותית שתשרת את כלל התושבים במטרופולין המקיף אותנו ומגיע אלינו לנשום אוויר וליהנות מהטבע קרוב לבית".

 

איך התגובות של קהל המבקרים?

"כשאנשים מגיעים לכאן הם אפילו לא מודעים למה המקום מוצא חן בעיניהם. האווירה נעימה. קווי השטח מאוד רכים לעומת שולי השדות שהם בדרך כלל מכוערים".

מדובר בשטח די גדול שוודאי מצריך עבודת תחזוקה שוטפת.

"עבודת הטיפוח מתבטאת בניקיון יומיומי. זוגתי, עירית, עושה הליכת בוקר עם שקית ואף פעם לא חוזרת איתה ריקה. ככל שאנחנו שומרים ומטפחים שטח גדול יותר, קל יותר לשמור על הניקיון שלו. ככל שהמקום נקי יותר, כך אנשים פחות מלכלכים, כי הם רואים שטח רחב כל כך נקי, ולא מעיזים ללכלך".

נראה שהגלריה הולכת וגדלה מיום ליום. אתה יכול לספר מעט על הפסלים?

"כרגע יש כ-50 פסלים בשטחי הגלריה. יש כאן עבודות של עשרה אומנים, חלקם אומנים מחו"ל, שהגיעו במיוחד להקים את הפסלים. טניה, האוצרת שלנו, מתוקף זה שהיא מפסלת בכל העולם במקומות מכובדים, מכירה אומנים רבים מהשורה הראשונה, ומזמינה אותם להגיע לכאן ולפסל, והמועצה מעודדת אירוח אומנים מחו"ל.

השתדלנו שמעבר לאסתטיקה תהיה משמעות לעבודות. למשל יש מטאטא המורכב מכ-1000 ענפים ועומד הפוך – ובמקום לטאטא את הרצפה, הוא מטאטא את השמים. אני מוצא בכך שתי משמעויות – ניקוי הזיהום שבאוויר, והמילים אוויר ואווירה הן מאותו שורש. ולטעמי הוא צריך לנקות את האווירה שבינינו האנשים".

 

אתם מקפידים לשמור על כל העבודות בזיקה לטבע ולסביבה?

"כן. העבודות בגלריה הן מהטבע אל הטבע ובנויות מחומרים שקרובים לטבע. לכן החומרים גם מתכלים. יש הרבה עבודות שמתחלפות, כי הן לאט לאט מתכלות. אדמה, עץ. לעיתים אנחנו משנים להן את הצורה.

לפני כמה שבועות שינינו מצב של אחת העבודות הנראות מכביש החוף: קשת גלילים שהמועצה קיבלה מחברת החשמל. שינינו את הצורה למשהו א-סימטרי לגמרי, כמו גל ששוכב על הקרקע. אנשים התקשרו לדווח שהפסל נפל".

מי מציג בגלריה הירוקה?

"כאמור, עשרה אומנים מציגים את עבודותיהם בגלריה נכון להיום. יגאל מרון – אומן ותיק מקיבוץ איילת השחר שכיבד אותנו בארבע עבודות, דליה מאירי – אומנית מהגליל, אלה בית הלחמי מירושלים וגילה קרוקר מהוד השרון. לצד האומנים המקומיים יש לנו כבוד גדול להציג עבודות של אומנים מבולגריה, נורבגיה וגם עבודה של אומן מיפן שנעשתה כעבודת תודה לטבע ולמזון שאנו מקבלים. היצירה מעוצבת כמו כופתאות יפניות שנקראות מוצ'י, כל אחת ליד גומה באדמה, שבעצם מסמלת את זה שהמזון נוצר מהאדמה.

מרבית העבודות הן של טניה. ישנה למשל עבודת הדגלים העשויים משמלות של נשים, ובעצם מה שהיא מביעה זה שהנשים מתוות כיוון, לכן הדגלים נוטים לפי כיוון הרוח. אם ניכנס למוטיבים היהודיים בתורה שבעל פה ובקבלה – מקור הכינוי 'עקרת בית' הוא עיקר הבית. הדרכתי נשים שבאו מחו"ל והן נדהמו מהמשמעות הזאת".

איך ממומנת הגלריה? האם האומנים מקבלים תמורה עבור עבודותיהם המוצגות בגלריה?

"מימון הפסלים נעשה על ידי האומנים עצמם. אנחנו בעצם באים לייצר כאן חקלאות תיירותית. גם החצר שלנו, שכוללת 120 עצי נוי ופרי היא חקלאות תיירותית. יש חיבור של הגלריה והחצר. תיירות חקלאית היא נדבך חשוב מאוד באזור כמו שלנו.

תחזוקת הגלריה דורשת השקעה כספית מאוד גדולה, ובעצם יש לי ממנה הכנסה מזערית, כך שאני עדיין עוסק בהנדסת מכונות ובאוטומציה במקביל".

איזה קהל מגיע לכאן? האם מגיעים גם תושבים מהמועצה?

"ככל שהגלריה גדלה, כך מגיעים אליה יותר ויותר אנשים. מגיעות לכאן קבוצות, בעיקר של גמלאים, ועדי עובדים והסתדרות המורים. זוגתי ואני מדריכים את הקבוצות, עוברים מפסל לפסל ומסבירים. הסיור נמשך כשעה וחצי בממוצע. עורכים סיורים לילדים, אפילו לקטנטנים, ומעדיפים שהם יגיעו בלי הוריהם. הילדים משתתפים ויש להם רעיונות שונים לגמרי מאלה של המבוגרים. בגלל הפרספקטיבה שלהם הם רואים דברים אחרים. לנו, כהורים, יש נטייה להסביר לילדים וללמד אותם. לאחר כמה מפגשים עם הורים, הבנתי שהילדים מפנימים ולומדים יותר כשהם מגיעים לבד. הם מפעילים את הדמיון".

האם השחיתו בעבר פסלים?

"פסלים רבים הושחתו. ההשחתה הכי משמעותית הייתה כששרפו לנו בכוונה בל"ג בעומר פסל יפה עם שבע חבילות חציר עגולות בצורת פרח. אנשים חזרו מהחוף מאוחר בלילה והציתו אותו. עבודה של אורח ישראלי מארצות הברית – אביטל עוז. מיזם יפה שהשתתפו בו כמה גורמים נהרס ברגע.

היה זוג שהגיע לצילומים לפני החתונה ולכלכו את אחד הפסלים. בלילה שלפני החתונה הם חזרו לנקות את הלכלוך שהשאירו".

האם בתי הספר של המועצה מגיעים לטייל בגן הפסלים?
"לצערי מעט מאוד. לאחרונה הגיעו כיתות מבית הספר א.ד.ם וסביבה. אני רוצה לנצל את ההזדמנות בכתבה הזו ולהזמין את בתי הספר שלנו ואת הילדים לבוא ולסייר בגן המקסים שלנו וליהנות מהטבע ומהאומנות".

 

 

תמונה הגלריה הירוקה תמונה חלה דניאל מנהיים תמונה גילה קרוקר ניפה תמונה גוף - טניה פרמינגר